עיר מנייר דבק על הרצפה: כביש למכוניות צעצוע ביום גשום
המכוניות מחכות בקופסה
בחוץ שוב גשם. קופסת המכוניות עומדת בפינה, והילדים מסיעים אותן על השטיח בלי לדעת לאן. אז נותנים להן לאן. גליל נייר דבק מהמגירה, רצפה פנויה ועשר דקות של הדבקה. פתאום יש בסלון עיר. עם כביש ראשי, צומת, חניון ובית ספר.
מה צריך
- גליל נייר דבק צבעוני (מסקינג טייפ), רצוי רחב
- מכוניות צעצוע, משאיות או כל דבר עם גלגלים
- רצפה חלקה ופנויה, אריחים או לינוליאום
- קופסאות קטנות, קוביות או ספרים לבניינים
- דף נייר וטוש לשלטים
- מספריים, אצל המבוגר
איך משחקים
- מפנים מגרש. מזיזים צעצועים, כיסאות וכל מה שאפשר למעוד עליו. בודקים יחד איפה תעבור העיר.
- סוללים כביש. מבוגר מדביק שני פסים ארוכים במקביל, ברוחב של מכונית. הכביש יכול להתעקל סביב רגל השולחן ולחזור.
- מוסיפים צומת. מדביקים כביש שני שחוצה את הראשון. ליד הצומת מדביקים פסים קצרים למעבר חציה.
- מסמנים חניון. בקצה הכביש מדביקים מלבן גדול, ובתוכו קווים קצרים. כל מכונית מקבלת מקום משלה.
- בונים עיר. קופסאות וקוביות הופכים לבניינים. על דף כותבים או מציירים שלטים: גן, מכולת, בית של סבתא.
- יוצאים לנסיעה. כל אחד בוחר מכונית ומחליט לאן היא נוסעת. עוצרים במעבר החציה, נותנים זכות קדימה, ומחנים בחניון.
- מקפלים את העיר. בסוף הערב מקלפים יחד את הפסים. גם זה חלק מהמשחק.
וריאציות לפי גיל
גילאי 2-5
לקטנים מספיק כביש אחד ארוך ומעוקל, בלי צמתים. מסיעים עליו מכונית מקצה לקצה ואומרים "ברררר". אפשר להדביק בסופו מלבן ולקרוא לו מוסך. מכונית אחת גדולה עדיפה על הרבה קטנות.
גילאי 5-8
הגדולים מתכננים את העיר על דף לפני שמדביקים. הם מחליטים איפה בית הספר ואיפה התחנה, ומדביקים בעצמם. אפשר לבנות בקצה העיר טירה מקרטון עם שער שהמכוניות נכנסות בו, ולפתוח ליד הצומת חנות צעצועים מתבנית ביצים. שם לרחוב חדש אפשר לבחור מתוך קלפי המילים של דובידודי.
קשר לספר
בעמוד המחברת באתר דובידודי כותבת צאלה: "כל הורה יודע כמה זה קשה להעסיק את הילדים שלנו." בספר עצמו אין כביש ואין מכוניות. אבל גם שם יום בבית הופך להרפתקה ממה שכבר נמצא בהישג יד. כשהמכוניות חונות, אפשר להתיישב על המדרכה ולקרוא יחד.
הערת בטיחות
מדביקים רק על רצפה קשה, לא על שטיח, פרקט עדין או קירות. בודקים קודם פס קטן בפינה, ומקלפים הכול באותו יום כדי שהדבק לא יישאר על הרצפה. המבוגר חותך את נייר הדבק, והמספריים נשארים אצלו. מכוניות קטנות וחלקים קטנים נשארים אצל ילדים מעל גיל שלוש. פסי דבק שקולפו נאספים מיד לפח, והמבוגר נשאר בחדר.
אם העיר שלכם עדיין עומדת לקראת הערב, מוזמנים להכיר את דובידודי ולקרוא יחד את הסיפור שבו הבית מלא בהרפתקאות.